זה היה לפני חודש וחצי
באחד מסופי השבוע של החופש.
התכתבנו,
היינו אמורים להפגש בהרכב מלא אצלנו;
כתבתי לה בכנות שאין לי כוח ושאני צריכה אוויר.
היא הודיעה; אני באה לקחת אותך.
אנחנו מכירות ברוטו חודשיים
והיא באה לקחת אותי לנשום אוויר.
התיישבתי עם חיוך כנה, מותש ומלא תודה.
נסענו זו ליד זו,
היא נהגה.
צחקנו; קצת עלינו וקצת על המקומיים,
שיתפנו זו את זו
השיחה קלחה באנגלית ועברית שהתחברו והתערבבו בטבעיות,
קפצנו מנושא לנושא במהירות מבלי שסיימנו את הנושא הקודם .
התחלתי נושא חדש לגבי משהו שאני אצטרך לעשות כשאשוב לארץ,
היא קטעה אותי מיד ואמרה לי באנגלית מופלאה;
” אל תדברי על זה – את לא חוזרת
את נשארת פה איתי” .
הבטתי בה בעודי שותקת, מופתעת ומרוגשת
כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע היה:
ואוו מצאתי חברה חדשה שנכנסה לי ללב
(ואני לתומי חשבתי שאין בו יותר מקום) .
ואז התנתקתי ועשיתי זום אאוט עלי בקנדה;
מצאתי פה קומץ מובחר של חברים נפלאים –
אני יודעת שאנחנו רק בתחילת החברות שלנו אבל מתארת לי מה עוד מצפה לנו יחד.
אצל אחת – מתוקה וזוהרת,
כבר אכלנו ארוחות ערב משותפות,
הלכנו יחד להמון מפגשים חברתיים
ואפילו הוזמנו לשמחה משפחתית.
אחרת נהדרת ; ישר חיבקה במילים ושידכה את ילדיה לילדיי ואותה אלי.
עוד אחת מקסימה – עוזבת בחזרה לארץ בעודי כותבת את הטקסט הזה, וזה מעציב אותי מאוד.
וזו שלידי –
שנפגשנו כולנו ביחד אבל גם לחוד,
שביום שעברנו דירה לבית ריק;
היא שלחה לנו מטעמים שהיא בישלה במיוחד וצירפה אננס ופתק חמוד – וזו מחווה שריגשה אותי עד דמעות.
ושהרגע אמרה לי במילים שלה שגם אני נכנסתי לליבה.
אלו עוד בני אדם שאצטרך לעזוב יום אחד
(לא מאוד רחוק ) ואצטרך להתמודד עם הפרידה בינינו.
כמעט כפי שעזבתי את אסופת הקסומות שלי בארץ – ממש לא מזמן –

אבל מרגיש כמו יובלות.
אני ברת מזל על המקום החדש שלי, ועל בני האדם החדשים שהכרתי .
ובאותה נשימה – מלאת געגוע לאנשים שבגללם הבית שלי אי שם הוא בית.

בסשנים קשוחים ונטולי כוח
הפסיכולוגית שלי תמיד ביקשה ממני לדמיין מעגל אהבה סביבי – ואז ביקשה ממני לומר את השמות של האנשים האלו.
בשביל בחורה שיכולה למנות מיליון סיבות למה לא להתקרב אליה –
יש לי לא מעט שמות לומר.
על זה, ועל הרבה יותר מזה אני מלאת תודה.

To all my friends in Canada
From A to Z.
ולכל האהובים שלי בארץ –
שרסיסי הילה נשארו אצלם כשהלכתי.

Leave a Reply