בכנות אופיינית- האנגלית שלי גרועה,
בישראל הייתי מגחיכה את המבטא ומדברת באנגלית משובשת בכוונה,
כי זה הצחיק אותי ואת שותפיי לשיחה,
וכי זה עזר לי להתגבר על המבוכה.
בקנדה – בכל תחילת שיחה אני מתנצלת על האנגלית הקלוקלת.
הקנדים הנחמדים מתעקשים להחמיא לי- ולומר שאני מדברת נפלא.
אבל אני לא נחמדה כמוהם – והם לצערי טועים.
אני מבינה כמעט הכל – אלא אם כן השיח הוא עם מלמלן שמדבר בכתב מחובר.
הדיבור שלי, לעומת זאת – מבולבל ולא רציף;
זמני הדקדוק שלי נעים קדימה, אחורה ולצדדים.
משפט שיוצא לי מהפה יכול להיות בנוי מהווה, עבר וחזרה לעתיד,
זה מביך אותי נורא, וגורם לי להסמיק במבוכה.
השיניים ליטרלי נשברות בניסיון לתמלל את מה שאני רוצה לומר;
כל הגוף שלי מגויס לניהול שיחה פשוטה
ואני מסיימת מותשת פיזית לאחר שיחה של חמש דקות;
Having said that:
אני נהנית מזה.
אני מכריחה את עצמי לייצר סיטואציות שגורמות לי לצאת מאזור הנוחות;
אני מתעקשת לכתוב לחבריי הישראלים הקנדים מסרונים באנגלית בלבד.
אני מכריחה את בן השיח שלי לתקן אותי (ספוילר- הם לא נהנים לתקן, ומבחינתם שאדבר בטעויות).
לעדי מליחי, הישראלי לשעבר ובעל האתר המעולה שעבורו אני כותבת, הודעתי, ששיחות הטלפון בינינו יתקיימו באנגלית כי אני חייבת לשפר את האנגלית שלי.
לשמחתי, הקנדים כל כך נחמדים ומתעניינים, שהם מייצרים אין סוף אפשרויות שיחה כל הזמן.
ההומור הנפלא שלי (כן! הוא נפלא) עובד גם באנגלית ועוזר לי לשבור את הקרח ולהרגיש בנוח עם עצמי; אומנם לצערי הקנדים לא זורמים לחלוטין, אבל- היי- אני משעשעת את עצמי ומביכה אותם, אז כולם מרוויחים.
אני נהנית לצאת מאי הנוחות שלי גם בתמורה לאי הנוחות שלי – כשזה קורה אני מרגישה שאני צומחת ומשתפרת.
אני נחושה לחזור עם אנגלית סבירה פלוס( ועם יכולת להחליק על הקרח ורולרבליידס).
הייתי כותבת עכשיו לסיום איזו קלישאה סלוגנית באנגלית, על כך שברור שאצליח במטרות הללו-
אבל זה אובייאס מדי.
אז פשוט אסיים בחיוך קטן ומלא משמעות.

Leave a Reply